Brown-Driver-Briggs תֹּךְ II. תּוֺךְ noun masculine injury, oppression; — absolute תֹּךְ + מִרְמָה Psalm 10:7; Psalm 55:12 (so Gi; Baer תּוֺךְ); תּוֺךְ, + חָמָס (gloss) Psalm 72:14; plural אִישׁ תְּכָּ כִּים Proverbs 29:13 oppressor (ᵑ9 creditor; compare אישׁ חמסים 2 Samuel 22:49; Psalm 140:2; Psalm 140:5). — 1.תּוֺךְ see תָּוֶךְ. תְּכָּכִים see תֹּךְ. תִּכְלָה, תַּכְּ לִית see כלה. above, Forms and Transliterations וָתֹ֑ךְ ותך מִתּ֣וֹךְ מתוך תֹּ֣ךְ תך mit·tō·wḵ mitToch mittōwḵ toch tōḵ vaToch wā·ṯōḵ wāṯōḵLinks Interlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts |
    |